פרשת נצבים

מדוע חוזרים ביטויים של תשובה שלוש פעמים? בפסוק ב': "ושבת", בפסוק ח: "ואתה תשוב", בפסוק י': "כי תשמע בקול וכו' כי תשוב אל ה'". אם כבר שבו בתשובה בפעם הראשונה, מה טעם לשוב פעם ב' ופעם ג'?

"אתם ניצבים" - התייצבות פירושה להתייצב לפני ה', וכאשר ההתייצבות נעשית מתוך הכנה וסיעתא דשמיא היא מביאה לידי השראת שכינה ונבואה. פרשת ניצבים היא פרשת התשובה - לשוב אל ה' ולגלות את השראת שכינתו עלינו, ולכן נקראת הפרשה לפני ר"ה -היום הראשון לעשרת ימי תשובה.

לימוד עניין הפסוק "אתם ניצבים היום כולכם", כולל עניין התשובה והכנה לקראת הימים הנוראים.

בזמן שנצבים לפני ד', ישנה התראה, "פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום מעם ד'... לא יאבה ד' סלוח לו", לא כתוב שלא יסלח לו, אלא 'לא יאבה', הכל תלוי ברצון; "הרוצה בתשובה" - הרצון עצמו מביא ישועה; 'וכתוב לחיים טובים', ומדוע לא נבקש מיד בקשה לחיים טובים?

להגיע למצב של נוכחות שכינה יש צורך באחדות של כלל ישראל. כדי להיות ניצבים לפני הקב"ה במשמעות ובמובן של גילוי שכינה, יש צורך בנוכחות של כל חלקי העם מן הגדול ועד הקטן מראשי השבטים ועד חוטבי העצים ומן הזקנים ועד שואבי המים. אחדות זו, אין פירושה אחידות.

המאמץ לזכות בדין; הכל גלוי לפני הקב"ה ולכן אין לנו צורך בסנגורים כי ה' הרחמן מחפש בעצמו סנגוריות עלינו; תשובה מצלת מן העונש; חובת החינוך לדורות הבאים; מעלת האחדות; עוון המתעלם מאחרים.

"אתם ניצבים" – עומדים אנו להתייצב לדין לפני הקב"ה; "היום" – זהו ראש השנה; תשובה מצלת; מן העונש; מעלת מי שמזכה לחייביא; הנסתרות לה' אלוקינו;

תשובה אל החיבור הגמור עם רבש"ע מתוך בחירה; מוכנות למסירות נפש ומתוכה חזרה בתשובה; הרצינות וההוד של ימים נוראים; חשבון נפש לקראת ר"ה; תפילת רה"י מתוך הבלבול בו אנו נמצאים.

ערבות יהודית; המדגישים את המצוה וההלכה על פני כללות האומה שוגים ומטעים; לימוד התנ"ך והאמונה בישיבות; להיות רק חלק; חסרונותינו ממולאים על ידי רעינו שאף אנו את חסרונם שלהם ממלאים.

"כי המצווה הזאת" – על איזו מצווה מדברת התורה? מה המחשבה הראשונה שהיא בשמים או מעבר לים? ומה המשמעות של "קרוב" בעניין זה?